השלד הוא המבנה העיקרי והמרכזי של מבנה בנוי מבטון מזוין. הוא מהווה את המסגרת הקונסטרוקטיבית המרכזית של הבניין, אשר מעניקה לו את היציבות, החוזק והעמידות לאורך זמן. שלד הבטון מורכב מהחלקים שתוכננו ונבנו במיוחד כדי לשאת את המשקל של כל חלקי הבניין ולהבטיח את עמידותו ויציבותו.

–

יציקת בטון מזוין באתר – שיטה מסורתית, שבה יוצרים תבניות עץ לעמודים, קירות וקורות, ויוצקים בתוכן בטון עם זיון פלדה.

יתרונות – שיטה מוכרת וידועה, עלויות נמוכות יחסית, חוזק הבטון, גמישות בתכנון.

חסרונות – לוחות זמנים ארוכים יחסית, תלות בתנאי מזג אוויר.

–

קונסטרוקציה טרומית – בשיטה זו מייצרים אלמנטים טרומיים של עמודים, קורות ותקרות מבטון במפעל ייעודי, ומרכיבים אותם באתר הבנייה.

יתרונות – איכות ואחידות גבוהה, בקרת תהליכים, לוחות זמנים קצרים.

חסרונות – עלויות גבוהות בד"כ, הגבלות תכנון וגודל.

–

שלד מבנה מפלדה – בניית שלד מפרופילי פלדה כגון עמודים, קורות ומסבכים. נפוץ בעיקר במבנים תעשייתיים ומסחריים.

יתרונות – מהירות הקמה גבוהה, משקל עצמי נמוך.

חסרונות – עלויות גבוהות, הולכת רעש וחום, צורך באחזקה תקופתית.

–

שיטות משולבות – לעיתים משלבים טכנולוגיות שונות, למשל שימוש בעמודים וקורות טרומיים יחד עם קירות ותקרות יצוקים באתר או למשל קורות ועמודי פלדה עם אלמנטים יצוקים באתר.

יתרונות – קיצור לוחות זמנים, אחידות ואיכות גבוהה של האלמנטים הטרומיים.

חסרונות – מורכבות לוגיסטית ותיאום בין האלמנטים השונים.

–

לסיכום, הבחירה בשיטת הבנייה תלויה בגורמים שונים כמו אופי המבנה, הגבלות תכנון, לוחות זמנים, מורכבויות לוגיסטיות, עלויות ועוד.